תחום חדלות הפירעון (מה שנודע בעבר כ"פשיטת רגל" ליחידים או "פירוק" לחברות) עבר רעידת אדמה חקיקתית עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. החוק החליף פקודות מנדטוריות ישנות וסימן שינוי בנרטיב המשפטי: מחייב שנתפס כ"עבריין" שיש להענישו, לאדם שנקלע למצוקה כלכלית ויש לסייע לו להשתקם ולחזור למעגל היצרני.
החוק מגדיר שלוש מטרות מרכזיות העומדות בבסיס כל הליך:
חדלות פירעון מוגדרת כמצב שבו חייב אינו יכול לפרוע את חובותיו במועדם, או שהתחייבויותיו (חובותיו) עולות על שווי נכסיו. החוק מאפשר הן לחייב והן לנושה להגיש בקשה לפתיחת הליכים.
חייב שהוא יחיד (אדם פרטי):
חובות נמוכים (עד כ-166,000 ש"ח): ההליך מתנהל מול רשם ההוצאה לפועל.
חובות גבוהים (מעל כ-166,000 ש"ח): ההליך מתנהל מול הממונה על הליכי חדלות פירעון (לשעבר הכונס הרשמי) ובבית משפט השלום.
תאגיד (חברה): הבקשה מוגשת לבית המשפט המחוזי. כאן הדגש הוא על ניסיון להציל את החברה כ"עסק חי" באמצעות הסדר חוב, ורק אם אין ברירה – פנייה לפירוק ומכירת נכסי החברה.
אבן היסוד של החוק היא תום הלב. חייב אשר יצר את חובותיו תוך הימורים, מרמה, או שאינו משתף פעולה עם הנאמן ומסתיר נכסים, עלול למצוא את עצמו מחוץ להגנת החוק. בית המשפט רשאי לבטל את ההליך ("ביטול מחמת חוסר תום לב"), מה שיחזיר את כל הנושים לפעול נגד החייב באופן ישיר בהוצאה לפועל.
חוק חדלות פירעון החדש הוא חוק סוציאלי במהותו. הוא מכיר בכך שקריסה כלכלית היא אירוע חיים שיכול לקרות לכל אדם, ושבסופו של יום, האינטרס הציבורי הוא להחזיר אנשים למעגל העבודה והצריכה כשהם נקיים מחובות. עם זאת, מדובר בהליך פולשני הדורש שקיפות מוחלטת וויתור על נכסים, ולכן יש לשקול אותו בכובד ראש ובליווי משפטי מקצועי.
הערה: המידע לעיל מהווה סקירה כללית בלבד. תחום חדלות הפירעון הוא סבוך ורווי בפרטים טכניים. בכל מקרה של קשיים כלכליים, חובה לפנות לייעוץ משפטי כדי לבחון את המסלול המתאים ביותר.
לבירור שירותים נוספים ולכל שאלה ניתן לפנות אלינו
