אזרחי

2. שורש האיזון של הוראות חוק ההלוואות, בדומה לתכלית ההערמות שהתירה כאמור ההלכה היהודית לעניין זה מקדמת דנא, הוא פיקוח על סיבוב ברזי שוק ההלוואות על מנת לווסת את הזרמת אותו חמצן מימוני שהכרחי לקיומם של חיי מסחר תקינים ולסיפוק צרכיהם הכלכליים של גורמים אשר אינם יכולים לקבלה במערכת הבנקאית, ולפיכך תנאי ההלוואות להם משקפים את הסיכון הגלום בהן למלווה, באופן בו לא יינשך הלווה עד כדי חנק כלכלי בעקבות ניצול פסול של הבדלי הכוחות ושל הפערים ביכולות המיקוח בינו לבין המלווה [ראו ע"א 9044-04‏ ‏מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי (2007) – להלן – "פרשת צוניאשוילי"]. לפיכך, בין היתר, סויגו בחוק ההלוואות שיעורי הריבית המותרת, הוטלו חובות גילוי ותיעוד, והופקדה הבקרה על שמירת אותו וויסות בידי בתי המשפט. בכלל איזוניו מיעט חוק ההלוואות את התאגיד מהגדרת הלווה המוגן על פי החוק, כאשר בדברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואת חוץ בנקאיות (תיקון מס' 3) התשע"ה-2015 [ה"ח 936, 20.7.15], פורשה התפיסה לפיה "לתאגיד משאבים רבים יותר וכוח מיקוח רב יותר אל מול המלווים".

3. עתה נפנה לתורה שבכתב – ביום 29.4.18 נחתם הסכם בין הצדדים שעל פי לשונו הלוותה התובעת, חברה העוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי [להלן – "בלפור"], סך של 600,000 ₪ לנתבעת מס' 1 [להלן – "החברה"] ולתקופה בת שישה חודשים [להלן – ההסכם" או "הסכם ההלוואה"]. הנתבעת מס' 2 [להלן – "איה"] חתמה על ההסכם כערבה להתחייבויות החברה על פיו, ובנוסף חתמו איה ונתבעת מס' 3, בתה, שהינה רופאה במקצועה [להלן -"שרית"], כערבות לפירעונו של שטר חוב בסך של 700,000 ₪ שעשתה החברה לטובת בלפור [להלן – "שטר החוב"].

4. על פי סעיף 6 להסכם נשאה ההלוואה "ריבית חודשית המחושבת ומצטברת לקרן מידי חודש בחודשו בסך של 3.1% + מע"מ כחוק לכל חודש וזאת עד לסילוקה המלא של ההלוואה". בגדרו של אותו סעיף…